בזימבבואה, אלפי חקלאים משנת 2000 עד 2001, במסגרת תוכנית הרפורמה בקרקע, נאלצו לעזוב את חוותיהם, לעיתים בכוח.
בין 2,000 ל -3,500 חקלאים גורשו מחוותיהם, כשחלקם היו בגדים בגדים בלבד. במשך שנים רבות התעלמות תביעות החקלאים ברובה, אך לאחרונה הדברים החלו להשתנות.
ממשלת הנשיא אמרסון מנגנגווה התחייבה על החקלאים המושפעים לשלם תשלום ביניים זמני של 16 מיליון דולר. במקביל, קבוצת חקלאים, המאוחדת באיחוד החקלאים המסחריים (CFU), מאמינה כי סכום זה רחוק מלהספיק - האיחוד אומר שיש לשלם לחבריו פיצויים בסכום של עד 9 מיליארד דולר.הצורך בתשלום פיצויים נרשם בחוקת המדינה, שאומצה בשנת 2013, והיא החלה תחת הנשיא מוגאב, אך רק בחלקים. הרשויות התחייבו כחוק לשלם עבור תשתיות, כמו מבנים וסכרים, אך סירבו לשלם פיצויים עבור מטלטלין, כמו טרקטורים וצינורות השקיה.
הממשלה אמרה כי היא לא תפצה את החקלאים בעלות האדמה האבודה, שתמיד הייתה אחד המרכיבים העיקריים במחלוקת. בשנת 1980 זימבבואה זכתה לעצמאות משלטון המיעוט הלבן. באותה תקופה רוב האדמות הניתנות לעיבוד הארץ שייכות לכ -4,000 חקלאים.מטרת הרפורמה, שמטרתה חלוקה מחודשת של אדמות "הרכוש הלבן" לטובת החקלאים השחורים, הייתה לתקן טעויות קולוניאליות. בשנת 2000 החלה הממשלה בהחרמת אדמות של חקלאים לבנים בפועל. נכון להיום, שאלת הבעלות על קרקעות נותרה המרגשת ביותר בזימבבואה.