לחקלאות ההודית יש מספר בעיות שמעכבות את התפתחותה: חוסר הרצון של החקלאים לנטוש טכנולוגיות מיושנות, הסתמכות מוגזמת על אגרוכימיקלים נפוצים, ניהול שרשרת אספקה לקויה ובעיית מוצרים מזויפים.
אנשי מקצוע העובדים ישירות עם חקלאים מבינים שהבעיה היא ברמה עמוקה יותר - חוסר הרצון של החקלאים לקבל דבר הנוגד את הבנתם המסורתית של החקלאות.
יש להם גישה שלילית לכל מה שלדעתם עלול לפגוע ביבול שלהם, גם אם זה אומר שהם מקבלים מחיר נמוך יותר עבור המוצרים שלהם אם הם לא משתמשים בכימיקלים חקלאיים. לעתים קרובות אין להם ידע על טיפוח נכון של מוצרים.
חברות רבות יזמו מאמצי הכשרה עם הממשלה, אך עדיין יש עוד דרך ארוכה.
קוטלי חרקים חולשים על ענף הגנת הצומח בהודו, עם נתח שוק של כ- 50%. עיקר הצריכה הביתית של קוטלי חרקים וקוטלי עשבים הוא כללי, ובעתיד הביקוש הזה צפוי לגדול באזור הצפון.
אגרוכימיה גנרית פופולרית בקרב חקלאים הנוחים להשתמש באגרוכימיה מוכחת ומוגנת כפטנט. בנוסף, אגרוכימיקלים בהודו מזויפים לעיתים קרובות.
מוצרים כאלה לא רק מתבררים כלא יעילים, אלא גם גורמים נזק רב ליבול, וגם פוגעים במוניטין של חברות אגרוכימיות. שרשראות אספקה לקויות ובורות בחקלאים תורמות לחדירת מוצרים מזויפים, בעיקר באזורים מרוחקים של המדינה.
